מְסַייְעָא לֵיהּ דּוּ אָמַר. כּוּלָּן לִשְׁבָח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁלַח וּבָדַק בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמְצָאָן שֶׁלֹּא הָיוּ מַפְרִישִׁין אֶלָּה תְרוּמָה גְדוֹלָה בִּלְבַד. אֲבָל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מֵהֶן הָיוּ מִפְרִישִׁין וּמֵהֶן לא הָיוּ מִפְרִישִׁין. אָמַר הוֹאִיל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן בַּעֲוֹן מִיתָה. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי בַּעֲוֹן טֵבֵל יְהֵא אָדָם קוֹרֵא שֵׁם לִתְרוּמָה וְלִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְנוֹתְנוֹ לְכֹהֵן. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי מְחַלְּלוֹ עַל הַמָּעוֹת וְהַשְּׁאָר מַעֲשֵׂר עָנִי הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאַייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
והשאר מעשר עני. כלומר שאר מעשר שהוא מעשר עני בזמן שהוא נוהג אין צריך להוציאו שהמוציא מחבירו עליו הראיה כדפרישית:
ומעשר שני. נמי צריך להפריש ומחללו על המעות:
הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה. מפני תרומת מעשר שבו:
ולתרומ' מעשר. ויעכב את השאר לעצמו כדפרישית במתני':
הלכה: רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. 44b מַתְנִיתָא מִשֶּׁנֶּחְשְׁדוּ לִהְיוֹת נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הָדָא מְסַייְעָא לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּחָדָא וּפְלִיגָא עָלֵיהּ בְּחָדָא. [פְּלִיגָא עֲלוֹי] דְּתַנִּינָן תַּמָּן וּבַת כֹּהֵן לְלֵוִי לֹא תֹאכַל לֹא יֹאכְלוּ בִתְרוּמָה וְלֹא בְמַעֲשֵׂר. נִיחָא בִתְרוּמָה לֹא תֹאכֵל. בְּמַעֲשֵׂר מַה נַפְשָׁךְ כֹּהֶנֶת הִיא תֹאכֵל לְוִייָה הִיא תֹאכֵל. רִבִּי אִילָא בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. הֲוֵי דּוּ אָמַר נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מתניתא. דקאמר' יוחנן כ''ג העביר הודיית המעשר:
משנחשדו. ישראל להיות נותנין מעשר ראשון לכהנים ורחמנא אמר ללויים דוקא ולפיכך ביטל וידוי מעשר שאינו נותנין אותו כתקנן ואין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי. הדא. דר''ל מסייע ליה לר' יוחנן דלקמן בחדא דאמר כל התקנות שנשנו במשנותינו כולן לשבח ליוחנן כ''ג דמה העביר הודיית המעשר נמי לשבח וכטעמי' דר''ל ולאפוקי מדר' יהושע בן לוי דאמר לקמן זו לגנאי:
ופליגא עליה. דר' יוחנן בחדא דאיהו ס''ל לקמן דמן הדין מותר ליתן מעשר לכהונה:
דתנינן תמן. פ' יש. מותרות הל ה':
ובת כהן ללוי לא תאכל. בא כהן מאורסת ללוי או שומרת יבם או מעוברת מלוי לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר:
ומקשינן התם ניחא הוא דבתרומה לא תאכל דנעשית זרה אלא במעשר אמאי ממ''נ תאכל כו' ומוקי ר''י התם למתני' כמ''ד אין נותנין מעשר לכהונה אלא ללוים. ופלוגתא היא במעשר שני שם וכן היא פלוגתא דר''א בן עזריה ור''ע בבבלי התם והילכך בת כהן לא אכלה במעשר ומחמת בעלה אינה אוכלת כדמפרש התם טעמא:
הוי דו אמר. מדקאמר ר יוחנן כמ''ד אין נותנין ש''מ דאיהו לא ס''ל הכי אלא כמ''ד התם דנותנין מעשר אף לכהונה ובהא פליגא עליה הך מילתא דר''ל:
מסייע לי'. בהא דאמר כולן לשבח כדפרישית וכדמפרש ר' יוחנן התקנות שהן לשבח:
וְיִתְוַדֶּה. אָמַר רִבִּי הִילָא כַּעַס הוּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר עָשִׂיתִי וְהוּא לֹא עָשָׂה. מֵעַתָּה מִי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ יִתְוַדֶּה. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַפְרִישׁ לא יִתְוַדֶּה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. עַד הַשְׁקִיפָה הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל נָמוּךְ. מִיכָּן וְהֵילָךְ הָיוּ אוֹמְרִים קוֹל גָּבוֹהַּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא דתני כו'. כדאמרי' באלו נאמרין דאדם אומר שבחו בקול נמוך כלומר דמפני טעם זה תיקנו נמי שיתודה בקול נמוך כדי שלא יתבייש מי שאינו מפריש ליתן כראוי ואינו יכול להתודות כהוגן. אבל בבבלי מסיק דאינו מתודה כלל דכל בית שאין מתודה על מעשר ראשון שוב אין מתודה על שאר מעשרות הואיל ופתח בו הכתוב תחילה. א''נ דר' יוחנן מפרש דמטעם זה העביר הודיית מעשר משום שיש מהן שאין מפרישין כלל ודקאמר מסייע ליה הא דר''ל היינו בהא דקאמר דכולן לשבח הן אבל לר''ל טעמא דלא היו נותנין כתקנן ולר''י משום דלא היו מפרישין כלל. ויתודה ומה בכך ומפרש רבי אילא דכעס הוא כו' ועלה קאמר אמור מעת' מי שהיה מפריש כו' וכדלעיל ועיקר:
מי. כמו מה דמה שהוא מפריש שאר המעשרות יתודה ומה שאינו מפריש לא יתודה וס''ל להאי ש''ס דלא לגמרי העבי' הודיי' המעשר אלא שלא יאמרו כל' הכתוב בפרשה:
מעתה. בניחות' הוא כלומר אמור מעתה:
כעס הוא לפני המקום. לומר עשיתי ככל מצותך והוא לא עשה כתיקנן ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו:
ויתודה. אדלעיל קאי שהעבי' הודיית מעשר משום דנחשדו כו' אמאי ויתודה אע''פ כן בשעת הביעור ומה בכך:
אֶת הַמְּעוֹרְרִין. אוֹתָן שֶׁהָיוּ אוֹמְְרִים עוּרָה לָמָּה תִישַׁן י֨י וגו'. וְכִי יֵשׁ שֵׁינָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. וּמָה תַלְמוּד לוֹמַר וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן י֨י. אֶלָּא כִבְיָכוֹל כְּאִלּוּ לְפָנָיו שֵׁינָה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּצָרָה וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם בִּרְוָוחָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר וּבְהַמְּרוֹתָם תָלַן עֵינִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ובהמרות'. איוב אמר על חבריו בהקנטת' תלן עיני ולבי ומחשבתי לנים בהן:
אלא. קרא ה''פ כביכול כאלו יש לפניו שינה:
את המעוררין כו'. כדפרישית במתני':
אֶת הַנּוֹקְפִים. אוֹתָן שֶׁהָיוּ מַכִּין עַל גַּבֵּי הָעֶגֶל בֵּין קַרְנָיו. אָמַר לָהֶם יוֹחָנָן כֹּהֶן גָּדוֹל עַד מָתַי אַתֶּם מַאֲכִילִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ נְבֵילוֹת. וְעָמַד וְעָשָׂה לָהֶן טַבָּעוֹת. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה טַבָּעוֹת עָשָׂה לָהֶן. רְחָבוֹת מִלְּמַטָּן וְצָרוֹת מִלְּמַעֲלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
טבעות. להכניס צואר הבהמה לתוכן כדמפרש רחבות כו' כמדת הצואר:
נבילות. בבבלי פריך נבילות ס''ד הא שחיט להו אלא טרפות שמא ניקב קרום של מוח:
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי שֶׁהֶעֱמִיד זוּגוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
שהעמיד זוגות. ממונים על זה ולהיות משגיחין על הדבר:
עד ימיו כו'. ומפרש עד תחילת ימיו שכל ימיו לא היה פטיש מכה ולק' פריך עלה:
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה מֵהֶן לִגְנַאי וּמֵהֶן לְשֶׁבַח. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ בֶּן לֵוִי. 45a בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה מַעֲשֵׂר נַעֲשֶׂה לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. שְׁלִישׁ לְמַכָּרֵי כְהוּנָה וּלְוִיָּה. וּשְׁלִישׁ לָאוֹצָר. וּשְׁלִישׁ לָעֲנִייִם וְלַחֲבֵירִים שֶׁהָיוּ בִירוּשָׁלֵם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מָאן דַּהֲוָה סְלִיק לְמֵדִין בִּירוּשָׁלֵם עַד דִּתְלָת אִיגְרָן הֲוָה יְהָב מִדִּילֵיהּ. מִכָּן וְאֵילָךְ מִשֶּׁלָּאוֹצָר. מִשֶּׁבָּא אֶלְעָזָר בֶּן פְּחוֹרָה וִיהוּדָה בֶּן פְּכוֹרָה הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן בִזְרוֹעַ. וְהָיָה סִפֵּיקָן בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְלֹא מִיחָה. וְהֶעֱבִיר הוֹדָייַת הַמַּעֲשֵׂר. וְזוֹ לִגְנַאי. אֶת הַמְּעוֹרְרִין לְשֶׁבַח. וְאֶת הַנּוֹקְפִין לְשֶׁבַח.
Pnei Moshe (non traduit)
מילתיה דריב''ל. פליגא אדר' יוחנן דאמר מהן היה לגנאי כדמפרש ואזיל:
בראשונה. לאחר שתיקן עזרא לשכת בית האוצר לתת שם המעשרות והיו נותנין מהם לכהנים וללוים ולעניים כדכתיב בנחמיה והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלויים וגו' אל הלשכות לבית האוצר כי אל הלשכות יביאו בני ישראל וגו' וכן במלאכי הביאו וגו' אל בית האוצר וקי''ל מלאכי זה עזרא ור''י בן לוי לטעמיה דס''ל במעשר שני שם דנותנין המעשר אף לכהנים כדקאמר טעמא התם וכן לעניים אפי' לישראל דקי''ל מעשר ראשון מותר לזרים (וכן כתבו התוס' ביבמות שם ובכתובות) וקאמר דכך היו נוהגין בראשונה שהיה המעשר נתחלק לג' חלקים שליש היה נותן למכירי כהונה ולויה שלו ושליש לבית האוצר כדמפרש לקמי' ושליש לעניים. וכן לחבירים שהיו בירושלים כדמצינו ביחזקיהו דכתיב ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וכדדריש התם מהאי קרא דנותנין מעשר אף לת''ח:
מאן דהוה סליק למידון בירושלים. כלו' דר' יוסי בר בון מפרש דלמי שהיה עולה במעלה זו להיות מיושבי על מדין בירושלים היו נותנין כעין דאמרי' בריש פי''ג דכתובות גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכדכתבו התו' שם לפי שכל שעה היו יושבין בדין ולא היו עוסקין בשום מלאכה ולא היה להן במה להתפרנס והיה מוטל על הציבור להתפרנס:
עד תלת איגרן הוה יהיב מדיליה. כלומר דמפרש הא דקאמר שליש לאוצר היינו שנותנין ללשכת האוצר עד שעת הביעור ומקודם היה נותן לכהנים וללוים ולעניים מהשני השלישים שלו כלומר מה שהיה בידו. תלת איגרין. אלו האיגרות שהיו שולחין להמדינה ולהגולה בשעת הביעור שיוציאו המעשרות שלהם ולחלקן כדאמר התם בראשונה היו שולחין לבעלי הבתים שבמדינה מהרו והתקינו פירותיכם כו' וכעין דקאמר התם מעשה ברבן גמליאל כו' צא וכתוב לאחינו בני דרומא ולאחינו בני גלילא עילאי וארעייה ולאחינו בני גלותא כו' דמטא זמן ביעורא תפקון מעשרית וכן הוא בסנהדרין וכן בבבלי שם דף י''ב ושלש איגרות חתוכות לפניו כו' והיינו דקאמר דמכאן ואילך לאחר שבאו אלו הג' איגרות היה מתחלק גם השליש של האוצר שכבר הגיע שעת הביעור:
משבא אלעזר כו'. דהן היו כהנים בעלי אגרופין ובעלי זרוע ונטלו הכל והיתה סיפוק ביד יוחנן כ''ג למחות בידם ולא מיחה:
והעביר הודיית מעשר. מפני כך דלא היו יכולין להתודות וגם נתתיו ללוי:
וזו לגנאי. על שהיתה סיפוק בידו למחות ולא מיחה:
את המעוררין. והתקנות שנשנו לקמן במתני' אלו לשבח:
עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם עַד תְּחִילַּת יָמָיו. רִבִּי חֲסִידָא שָׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה לֹא מִסְתַּבְּרָא עַד סוֹף יָמָיו. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
לא מסתברא. לפרש הכי אלא עד סוף ימיו היה פטיש מכה ובסוף ימיו ביטלה דאל''כ לא שייך לומר ובימיו א''נ דסבר דזה נמי הוא לגנאי דעד סוף ימיו לא היה משגיח על הדבר וכדמשמע דקאמר את המעוררין והנוקפין לשבח דהן לבדן היו לשבח וכן תקנת דמאי:
דְּמַאי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵּׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי דְּמַאי דָּמִי תִיקֵּן. דָּמִי לֹא תִיקֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
דמאי. מפרש מהו הלשון דמאי דמי תיקן ומי לא תיקן כלומר דספק הוא והיינו דא מאי וכל הסוגיא איתא בסוף מ''ש והמפרש שם לא פירש כן בדבריו:
משנה: מִשֶּׁבָּֽטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' סנהדרין. שם הדיינים ונקראים סנהדרין ששונאין הדרת פנים בדין:
בטל השיר. מפרש בגמ':
מתני' משמתו נביאי' הראשונים. בגמ' מפרש מאן נינהו:
השמיר. כמין תולעת וברייתו כשעורה ובו היו מראי. על האבנים הרשומות בדיו והן נבקעות מאליהן:
ונופת צופים. מפרש בגמרא:
אנשי אמנה. שהיו בוטחים ומאמינים בהקדוש ברוך הוא כדמפרש בגמ':
הלכה: אָבָּא בַּר רַב יִרְמְיָה אָמַר. זְקֵינִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם. דכשבטלו הזקנים היושבים בשער שהן הסנהדרין בטלו הבחורים מנגינתם ג''כ:
אָמַר רַב חִסְדָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָֽיְתָה אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר. אֲבָל אַכְשָׁיו שֶׁאֶין אֵימַת סַנְהֶדְרִין עֲלֵיהֶן הֵן אוֹמְרִים דִּבְרֵי נְבָלָה בְשִׁיר.
Pnei Moshe (non traduit)
בראשונה. כשהיו הסנהדרין מאיימין עליהם:
דברי נבלה בשיר. ולפיכך בטלו. בראשונה. כשאדם עבר עבירה:
בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ נִפְרָעִין אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ בִּלְבַד. אֲבָל אַכְשָׁיו נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. בָּרִאשׁוֹנָה כָּל צָרָה שֶׁהָֽיְתָה בָאָה עַל הַצִּיבּוּר הָיוּ פּוֹסְקִין שִׂמְחָה כְנֶגְדָּהּ. וּמִשֶׁבָּֽטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּיוֹת. מִשֶּׁבָּֽטְלוּ אֵילּוּ וָאֵילּוּ שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לָאֵבֶל מְחוֹלֵינוּ. וְכִי מַה הָֽיְתָה סַנְהָדְרִין גְּדוֹלָה מוֹעֶלֶת. אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם הַעְלֵם יַעֲלִינוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אוֹתוֹ. בְּכָל מִיתָה שֶׁיִּרְצוּ. מָֽשְׁלוּ מָשָׁל. לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁקִּילְקֵל בְּעִיר. מָֽסְרוּ לְבַעַל הָאַגְמוֹן וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הָאַגְמוֹן. מָֽסְרוּ לְבַעַל הַזְּמוֹרָה וַחֲבָשׁוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הַזְּמוֹרָה. מָֽסְרוּ לְבַעַל הָרְצוּעָה וּסְטָרוֹ. וְהָיָה קָשֶׁה מִבַּעַל הַזְּמוֹרָה. מָסְרוּ לְשִׁלְטוֹן וְהִטִּילוֹ לְקָמִין. כָּךְ צָרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת מְשַׁכְּחוֹת אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא מאותו האיש בלבד. לפי שסנהדרין נפרעין ממנו:
וממשפחתו. המחפין עליו:
כל צרה שהיתה באה על הציבור. ונגאלין ממנה היו עושין אותו היום שמחה ויו''ט:
משבטלו אילו ואילו. שיר בבית המשתאות ושמחה כנגד הצרה:
וכי מה היתה סנהדרי גדולה מועלת. לנו א''נ לעיל קאי דקאמר ועכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו וכי מה היתה סנהדרין מועלת למשפחה. לפי שנאמר ואם העלם וגו'. ועל המשפחה נאמרה וכשהיו הסנהדרין עושין בו דין לא היתה המשפחה נכשלת בהעלמת העין:
משלו משל כו'. אדלעיל קאו דמשבטלו סנהדרין גדלו הצרות והאחרונו' משכחו' את הראשונות דמאחר שלא יוכלו להוכיח ולייסר הרשעי' נענשו העם ביסורין וגלות ומרעה אל רעה יצאו כענין לבעל האגמון והזמורה והרצוע' שכולן ל' מינוי ושרר' ושוטרי' המייסרי' ומענשי'. והחזירו לקמין. ענין בית האסורים שחובשין שם מחוייבי מיתה:
משנה: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים בָּֽטְלוּ אוּרִים וְתוּמִּים. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנוֹפֶת צוּפִים וּפָֽסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה שֶׁנֶּאֱמַר הוֹשִׁיעָה י֨י כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' סנהדרין. שם הדיינים ונקראים סנהדרין ששונאין הדרת פנים בדין:
בטל השיר. מפרש בגמ':
מתני' משמתו נביאי' הראשונים. בגמ' מפרש מאן נינהו:
השמיר. כמין תולעת וברייתו כשעורה ובו היו מראי. על האבנים הרשומות בדיו והן נבקעות מאליהן:
ונופת צופים. מפרש בגמרא:
אנשי אמנה. שהיו בוטחים ומאמינים בהקדוש ברוך הוא כדמפרש בגמ':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source